המומחיות של עמותת אשכולות

עמותת אשכולות מלווה מדי שנה אלפי מטופלים בתחום השתלות שיניים וכירורגיית פה ולסת. אנו מסייעים בבחירת הרופא המתאים ביותר לפי:

• מצב רפואי ודנטלי כולל (מחלות רקע, איכות עצם, היסטוריית טיפולים).
• גיל המטופל וצרכים שיקומיים לטווח ארוך.
• אזור מגורים וזמינות תורים.
• כיסוי ביטוחי וקופות חולים, ביטוחים משלימים וביטוח פרטי.

הצוות שלנו עובד מול מומחים בכירים בישראל ובעולם, מרכז עבור המטופלים מידע רפואי מעודכן ומדויק,
ומסייע בתיאום חוות דעת שנייה, בחירת מרכז טיפול מתאים ותכנון תהליך שיקומי מלא.

מהי הרמת רצפת הסינוס – ולמה בכלל צריך אותה?

הבעיה הבסיסית: חוסר עצם בלסת העליונה האחורית

בלסת העליונה האחורית (אזור הטוחנות והקדם-טוחנות), לאחר אובדן שיניים ממושך מתרחשת
ספיגת עצם טבעית, ולעיתים גם ירידה של רצפת הסינוס המקסילרי כלפי מטה.

מצב זה גורם לכך שכאשר רוצים להחדיר שתל דנטלי, אין מספיק גובה עצם בין חלל הסינוס לבין חלל הפה. לא מעט מטופלים שומעים מהרופא:
“אין מספיק עצם לשתל”. כאן נכנסת לתמונה הרמת רצפת הסינוס.

מהי הרמת רצפת הסינוס?

הרמת רצפת הסינוס (Sinus Floor Elevation) היא פעולה כירורגית אשר:

• מרימה בעדינות את הממברנה הסינוסית (Schneiderian membrane).
• מכניסה חומר גרמתי (גרפט עצם) מתחת לממברנה.
• יוצרת גובה עצם חדש, המאפשר החדרת שתלים דנטליים יציבים.

המעבר לגישות זעיר-פולשניות

המטרה של הטכניקות הזעיר-פולשניות היא להפחית טראומה לרקמות, לקצר את תקופת ההחלמה ולהפחית כאב ותחלואה לאחר הניתוח –
תוך שמירה על יציבות שתלים ושיעורי הצלחה גבוהים לטווח הארוך.

1. הרמת סינוס טרנס-קרסטלית (tSFE / Osteotome Technique)

תיאור השיטה ומידת הפולשנות

• גישה דרך אתר השתל: הפרוצדורה נעשית דרך אתר השתל עצמו, ללא פתיחת חלון צידי בלסת.
• פולשנות מינימלית: אין צורך בחתכים נוספים מעבר לפתח שבו יונח השתל.
• הפחתת תחלואה: פחות כאב, פחות בצקת, זמן החלמה קצר יותר.

השיטה, שפותחה ושוכללה על ידי Summers בשנות ה-90, משתמשת באוסטאוטומים, ולעיתים גם במערכות הידראוליות או מכשירים רוטטיביים
על מנת להרים בעדינות את הממברנה הסינוסית ולהחדיר תחתיה חומר גרמתי.

אינדיקציות קליניות – מתי tSFE מתאימה?

• חוסר עצם קל עד בינוני.
• צורך בתוספת גובה עצם של כ-3–5 מ"מ.
• לרוב – טיפול בשן בודדת באזור אחורי בלסת העליונה.

הרחבת האינדיקציות – מה חדש?

במקור, השיטה הייתה מיועדת בעיקר למקרים שבהם גובה העצם השיורי (RBH) הוא לפחות כ-5 מ"מ. כיום מתוארות טכניקות מתקדמות המאפשרות:

• הרמת סינוס טרנס-קרסטלית גם בשקעי עקירה שאינם מחלימים היטב.
• טיפול במקרים קיצוניים של RBH נמוך מאוד (פחות מ-1 מ"מ).
• הרמת הממברנה בלחץ הידראולי עדין והחדרת חומר גרמתי באופן פסיבי.

התוצאה: בניית עצם אנכית משמעותית, תוך שמירה על גישה זעיר-פולשנית ככל האפשר.

2. הרמת סינוס צידית זעיר-פולשנית (lSFE-MI)

הרמת סינוס צידית – ה"סטנדרט הזהוב"

הרמת סינוס צידית (Lateral Sinus Lift) נחשבת זה שנים רבות ל-Gold Standard כאשר נדרשת:

• הגבהת עצם משמעותית (כ-5–15 מ"מ).
• הנחת מספר שתלים באזור חסר עצם רחב.
• טיפול במקרים של מחסור עצם חמור.

בשיטה הקונבנציונלית מדובר בניתוח ארוך יותר, הדורש פתיחת חלון עצם גדול בצד הלסת וחשיפת דש רחב – ולכן הוא כרוך בשיעור גבוה יותר של כאב, בצקת וסיבוכים.

הגרסה הזעיר-פולשנית: lSFE-MI

כדי לצמצם את הפולשנות ולשמור על יתרונות השיטה הצידית, פותחה גישה זעיר-פולשנית המשלבת:

• חלון צידי קטן: גובה של כ-4–6 מ"מ ואורך של כ-6–8 מ"מ (שטח פחות מ-40 מ"מ²).
• הנחת שתלים באותה פעולה (One-Stage Surgery): כאשר ניתן להשיג יציבות ראשונית טובה.

יתרונות החלון הקטן

• זמן ניתוח קצר יותר.
• פחות כאב ובצקת לאחר הניתוח.
• שיעור נמוך יותר של פרפורציה (קרע) בממברנה הסינוסית.

יתרונות השילוב עם שתלים חד-שלביים

• הפחתת מספר הפרוצדורות הכולל.
• קיצור משך הטיפול הכולל עד לשיקום סופי.
• שיעורי הצלחה גבוהים מאוד – במחקרים רטרוספקטיביים דווח על שיעור שרידות שתלים של 100% במקרים נבחרים.

3. השוואה בין tSFE ל-lSFE-MI – באיזה מצב בוחרים מה?

ההבדל המרכזי הוא שב-tSFE אנו “מנצלים” את אתר השתל הקיים ונמנעים מיצירת פתח עצם צדדי נוסף,
בעוד שב-lSFE-MI נדרש חלון קטן נוסף, אך מאפשרים טיפול במצבים מורכבים יותר של מחסור עצם.

4. גורמים משפיעים וטכנולוגיות זעיר-פולשניות

תכנון כירורגי מדויק ומיקרו-כירורגיה

• CT/CBCT תלת-ממדי: מאפשר ניתוח אנטומיית הסינוס, הערכת איכות וגובה העצם ותכנון מראש של זווית ומיקום השתלים.
• כירורגיה מונחית מחשב: שבלונות כירורגיות ותכנון דיגיטלי משפרים בטיחות ודיוק.
• טכניקות מיקרו-כירורגיות: שימוש בכלים עדינים, הגדלה (לופה/מיקרוסקופ) ותפרים דקים – לשמירה על הרקמות.

שימוש נכון בטכניקות אלה מפחית משמעותית סיבוכים כגון נקב בממברנה הסינוסית, שמתרחש באחוז קטן מהמקרים כאשר עובדים בצורה מבוקרת.

חומרי מילוי (Bone Grafting Materials)

DBBM (Deproteinized Bovine Bone Mineral – לדוגמה Bio-Oss):

• שומר על נפח (Space Maintenance) לאורך זמן.
• קצב ספיגה איטי – מעניק יציבות טובה לטווח הארוך.
• תכונות אוסטאוקונדוקטיביות טובות.
• כאשר מערבבים עצם עצמית עם DBBM – נצפית ספיגת עצם מוגבלת באזור המושתל.

β-TCP (β-tricalcium phosphate):

• חומר סינתטי הנספג בקצב איטי יותר מעצם עצמית.
• לפי מחקרים השוואתיים – נצפתה ספיגת עצם גבוהה יותר (ירידה בגובה העצם) במהלך החודשים הראשונים לעומת DBBM.

עישון – גורם חיצוני משמעותי

העישון נמצא כגורם בעל השפעה שלילית על:

• יציבות העצם לאחר הרמת סינוס.
• שיעור הספיגה סביב השתלים.

אחת ההשערות היא שלחץ אוויר גבוה יותר בסינוס המקסילרי במעשנים מגביר את הספיגה של חומר הגרפט. לכן, עישון נחשב גורם משמעותי שיש להתייחס אליו
בתכנון הטיפול ובהסבר למטופל.

5. נתונים פנימיים – עמותת אשכולות

• מאגר מומחים בתחום כירורגיית פה ולסת והשתלות שיניים עמם אנו בקשר מקצועי.
• ניסיון רב בהכוונה למרפאות מומלצות בארץ ובעולם, בהתאם לדרגת המורכבות של המקרה.

6. איך להגיע מוכנים לרופא?

מסמכים חשובים להביא לפגישה

• צילום CT/CBCT עדכני של הלסת העליונה.
• סיכומי טיפולים דנטליים בעבר (טיפולי שורש, עקירות, שתלים קודמים).
• רשימת תרופות קבועות ומחלות רקע (סוכרת, אוסטאופורוזיס, תרופות נוגדות קרישה וכדומה).
• מידע על עישון והרגלי חיים נוספים (שימוש בשתלים קודמים, שחיקת שיניים וכדומה).
• אם היה ניסיון כושל בהשתלה – להביא את כל הדוחות והצילומים.

שאלות מומלצות לשאול את הרופא

• מה גובה העצם השיורי (RBH) אצלי כיום?
• איזו שיטה מומלצת במקרה שלי – טרנס-קרסטלית או צידית זעיר-פולשנית – ולמה?
• כמה ניסיון יש לך בשיטה הספציפית שאתה מציע?
• האם ניתן להניח שתל באותה פעולה או שיש צורך בשני שלבים נפרדים?
• מה הסיכונים העיקריים של ההליך והסיכוי לנקב בממברנה?
• מה משך ההחלמה הצפוי ומהם המגבלות לאחר הניתוח (עישון, טיסות, קינוח אף וכו')?

סיכום

הגישות הזעיר-פולשניות להרמת סינוס – הן הטכניקה הטרנס-קרסטלית (tSFE) והן הטכניקה הצידית עם חלון קטן (lSFE-MI) – מאפשרות כיום
למטופלים רבים לקבל שתלים יציבים גם במצבים של מחסור עצם משמעותי.

באופן כללי:

• tSFE – הגישה הכי פחות פולשנית, מתאימה לתוספת גובה עצם צנועה ולרוב לשן בודדת.
• lSFE-MI – גישה צידית זעיר-פולשנית, עם חלון קטן ושתלים חד-שלביים, מתאימה למקרים של בניית עצם משמעותית ומספר שתלים.

השילוב של תכנון דיגיטלי מדויק, טכניקות מיקרו-כירורגיות וחומרי גרפט איכותיים כמו DBBM מאפשר להשיג שיעורי הצלחה גבוהים מאוד
לטווח הארוך ולספק למטופלים פתרונות שיקומיים יציבים, נוחים ואסתטיים.

אפשר לדמות את הגישה הזעיר-פולשנית לטלסקופ ממוקד: במקום “להאיר” שטח גדול ולפגוע ברקמות רבות, המנתח ניגש רק לאזור הממוקד
הדרוש לצורך השגת המטרה – בניית עצם מספקת לשתלים – ומשאיר את שאר הרקמות רגועות ונקיות מפגיעה מיותרת.